ישראמיוז

במשך חודש בערך השמיעו בטלוויזיה וברדיו את שיריו, נתנו במה לכל היצירות שלו והתעסקו בפועלו ובמפעל חייו – האומנות.
רק כאשר אריק מת אנשים נזכרו כמה אהבו אותו, כמה הוא הצחיק אותם, ריגש אותם, היה פסקול ילדותם וייצג עבורם דמות ישראלית אמיתית.
לפני מותו אף אחד לא ייחס אליו ולפועלו חשיבות הוא היה צריך למות כדי שיזכרו מי זה אריק איינשטיין בשביל עם ישראל.

חבל שאנחנו נזכרים מאוחר, נזכרים לכבד, לאהוב ולהעריך בן אדם אחרי לכתו שהוא אינו רואה איך אנחנו מעריכים את פועלו ויצרותיו.

הגיע הזמן שלא ניזכר מאוחר מידי שתמיד נדע להעריך, שהעורכים ברדיו ידעו להשמיע קלאסיקות ישראליות ולא רק שירי MTV  רדודים שכל מה שיש בהם זה מקצב טוב. אני חושבת שהישראלים לא כאלה רדודים וכן הם רוצים טקסטים עמוקים בעלי מחשבה וערך ולא רק שירים שיעשו 'שמח' .
אז בואו נלמד מטעויות ונדע לכבד את האנשים שעליהם גדלנו, אנשים שכל חייהם סובבים סביב יצירה ואומנות לפני שהם הולכים לעולם.